אלי את גיל השקעות ונכסים בע"מ ואח' נ' לבקוביץ ואח'

פסק דין

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת בלכר) מיום 17.05.10.

רקע

2.בין המשיבות ואחרים נוספים – המוכרים (להלן: "המוכרים"), לבין המערערת 1 (להלן: "המערערת") – הקונה, נחתם הסכם מכר מקרקעין ביום 01.08.05 (להלן: "ההסכם"). המערער 2 (להלן: "המערער") הוא בעל מניות ומנהל במערערת 1. להסכם קדם זיכרון דברים מיום 10.07.05 שנערך בין אותם מוכרים לבין מערער 2 בשם חברה בייסוד. שני הצדדים בעסקת המכר יוצגו על ידי עו"ד דותן.

3.שווי העסקה כפי שננקב בהסכם עמד על כ-250,000 דולר. רשויות מס שבח העריכו את שווי העסקה בסכום של 330,000 דולר.

המחלוקת בין הצדדים היא על מי מוטל לשאת בתשלום מס השבח בגין מכירת הנכס. המערערים טענו כי החבות לשלם מס שבח ומס מכירה חלה על המוכרים ואילו המשיבות טענו כי הוסכם שהמוכרים יישאו בעלות המיסים הנ"ל החלים עליהם בגין מכירת הנכס, עד לגובה של 40,000 דולר בלבד.

4.התביעה הוגשה על ידי המשיבות 1 ו-3 להשבת תשלומים שנגבו מכל אחת מהן על ידי פקיד השומה (62,038 ₪ מאת הגב' לבקוביץ ו-80,789 ₪ מאת הגב' יעל אילת). המשיבות עתרו גם לפיצוי מוסכם יחסי על פי ההסכם וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש.

פסק הדין של בית משפט קמא

5.הסעיפים הרלוונטיים למחלוקת הם סעיפים 3 ו-9 להסכם (ר' פסק-הדין, סעיף 9).

6.נוסח ההסכם יכול היה לעורר מחלוקת משום שבפסקה שקדמה להגבלת סך כל המיסים שיחולו על מוכרים ב-40,000 דולר צוינו במפורש רק חובותיהם לעירייה, לוועדה המקומית, למס רכוש ולחב' חשמל. במקרה רגיל ייתכן והיה מקום לפרש את הדברים ולקבוע את אומד דעת הצדדים מתוך נסיבות החוזה.

7.טענתם העיקרית של המערערים כאילו הגבול העליון של 40,000 דולר מתייחס רק למיסים ולתשלומים המפורטים בסעיף 9 להסכם ואינו מתייחס לחבות המוכרים במס שבח ומס רכישה "הופרכה מן היסוד כבר בתחילת חקירתו של נתבע 2". המערער הודה כי: עקרון יסודי בהסכם הוא שהמוכרים יישאו בתשלום מיסים בסך כולל עד לתקרה של 40,000 דולר לרבות מס שבח ומס מכירה. האמור בסעיף 3 ובסעיף 9 בהסכם ביחס לאותו גבול תשלום נועד לכל המיסים שיחולו על המוכרים. הפיקדון שהופקד הוא סך של 40,000 ₪ לצורך תשלום כלל המיסים החלים על המוכרים.

8.מעדות המערער ומעדותו של עו"ד דותן עלה כי בשלב המו"מ סברו הצדדים שלא תהיה חבות במס, לכן העניין לא נראה משמעותי. המס שהוטל בפועל בגין העסקה עולה על 40,000 דולר, סכום הפיקדון שהפקידו המוכרים. בחקירתו החוזרת של המערער הוא חזר וציין שהסכום של 40,000 דולר מתייחס לכל המיסים כולל מס שבח ומס מכירה.

9.ברור שאומד דעת הצדדים היא שכלל החבות של המוכרים במיסים לא תעלה על 40,000 דולר שהופקדו בפיקדון. עניין זה עולה מעדותם של עדי המשיבות, של עו"ד דותן ושל המערער.

10.בעדותו של עו"ד דותן שייצג את הצדדים בעסקה, הוא העיד על הנתונים שקיבל מהצדדים ובמיוחד מהמערער וכי נתונים אלה היו שהמוכרים לא יישאו במס כלשהו מעבר ל-40,000 דולר. "עדותו של עו"ד דותן היתה מוצקה ומהימנה ולא נסתרה למרות מצב בריאותו".

11.לפי הוראות ההסכם, תקרת כלל תשלומי המס שעל המוכרים לשלם בגין עסקת המכר, מיסים מכל סוג, לרבות תשלומי מס שבח היא 40,000 דולר. הסכום הזה שולם על ידי המוכרים בדרך של ניכוי הסכום מהתמורה שקיבלו מהקונה והפקדתו בנאמנות. כל חבות במס שמעבר לכך, מוטלת לפי ההסכם על הקונה.

התביעה של המשיבות להשבת הסכומים ששולמו על ידן התקבלה. בנוסף פסק בית המשפט לכל אחת מן המשיבות 1 ו-3 סכום של 10,000 ₪ פיצוי מוסכם.

טענת הקיזוז של המערערים נדחתה על ידי בית משפט קמא, לא מצאתי מקום לפרט בעניין זה לאחר שב"כ המערערים הודיע כי הוא חוזר בו מהערעור בעניינים אלו.

תמצית טענות המערערים

12.בית משפט קמא לא התייחס כלל בפסק דינו לסעיף 10 בהסכם המכר שהוא סעיף מרכזי הקובע כי המוכרים הם אלו שחייבים לשאת בתשלום מס השבח ומס המכירה ללא כל התניה וללא כל תקרה.

13.נוסח ההסכם ברור ואינו מצריך התייחסות לאומד דעתם של הצדדים.